www.pshitatregel.co.il                                     ברוכים הבאים לאתר פשיטת רגל, אנחנו כאן כדי לעזור!

פשיטת רגל

דחיית בקשה להגשת תביעת חוב באיחור

תביעת חוב אשר הוגשה על ידי נושה כנגד חייבים שהינם בני זוג נדחתה על ידי כונס הנכסים הרשמי, וזאת כאשר האחרון שימש כנאמן בפשיטת רגל שהתנהלה כנגד החייבים. התביעה נדחתה בגין איחור בהגשתה ובשל "העדר טעם מיוחד אשר היה יכול להצדיק את האיחור המדובר". הנושה לא אמר נואש והגיש ערעור על החלטתו של כונס הנכסים הרשמי.

עובדות המקרה היו כדלקמן. ב-27 לאוקטובר 1993, בית המשפט המחוזי נתן כנגד החייבים צו כינוס נכסים והם הוכרזו כפושטי רגל. בהמשך, כונס הנכסים הרשמי הודיע על מתן הצו ועל כינוס אסיפת נושים. הודעה בדבר כינוסה של אסיפת הנושים פורסמה ב-2.12.93 ברשומות. כונס הנכסים הרשמי טען כי לא רק שההודעה התפרסמה כחוק, אלא שכל הנושים אשר שמם הופיע בדו"ח "מצב עסקים" שהוגש על ידי החייבים (ובהם הופיע גם המערער דנן), קיבלו הודעה בכתב אודות צו הכינוס ומועד אסיפת הנושים הראשונה.

בחלוף תשעה חודשים ממועד מתן צו הכינוס, ב-12.7.1994, הוגשה תביעת החוב של הנושה, באמצעות בא כוחו, וזאת מבלי שצורף לתביעה תצהיר אשר פירט את הנימוקים להגשתה באיחור ואת הטעמים אשר הצדיקו לכאורה את האיחור הנ"ל (כפי שהמערער היה אמור לעשות, לטענת כונס הנכסים הרשמי, מכוח תקנה 76 לתקנות פשיטת רגל).

דחיית הערעור - לא הוצג נימוק לאיחור

בית המשפט קבע כי דין הערעור להידחות. בפסק הדין נקבע כי הוכח שבמקרה דנן פורסמו הודעות ברשומות לפי החוק. יתרה מכך, הודגש כי כונס הנכסים הרשמי פעל אף מעבר למוטל עליו, ושלח הודעות פרטניות ואישיות לנושי החייב (על מנת ליידע אותם אודות צו הכינוס ואסיפת הנושים). "גם במידה ובית המשפט היה מקבל את טענותיו של המערער בנוגע לאי קבלת ההודעה הפרטנית על מתן צו הכינוס, לא היה בכך ולו כלום", נכתב בפסק הדין, "המערער היה צריך להגיש את תביעתו בתוך חצי שנה ממועד מתן הצו, ומשכשל בכך ללא נימוק סביר, נותר לו להלין על עצמו בלבד". פקודת פשיטת הרגל, והתקנות אשר הותקנו מכוחה, יוצאות מנקודת הנחה כי לאחר שצו הכינוס ומועד אסיפת הנושים פורסמו ברשומות, חזקה כי הנושים יודעים אודותיהם.

"מן המפורסמות היא כי מדובר בידיעה הנמצאת כעת בידי כל הנושים", הודגש בפסק הדין. דהיינו, לאחר שהפרסום ברשומות נעשה כחוק, חזקה על נושי החייב שהם היו מודעים לו. כאשר נושה טוען שהוא לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועדים הרלבנטיים, נטל ההוכחה בדבר הנימוק לכך רובץ לפתחו. במקרים כגון דא, שומה על הנושה להוכיח כי הוא לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד הקבוע בחוק. ישנם מסמכים מתאימים אשר יכולים לספק תוכן לבקשה מסוג זה, והנושה צריך להציגם במועד הראשון שניתן לו לשם כך.