www.pshitatregel.co.il                                     ברוכים הבאים לאתר פשיטת רגל, אנחנו כאן כדי לעזור!

פשיטת רגל

תשלום חודשי בפשיטת רגל ללא נוכחות החייב

רעא 8025/11

בקשת פשיטת רגל יכולה להיות מוגשת הן על ידי הנושה (סעיפים 3-16 לפקודת פשיטת רגל), או על ידי חייב (סעיפים 17-18). כאשר החייב מגיש את הבקשה, שומה עליו לצרף דין וחשבון מפורט לבקשתו. בין היתר, החייב נדרש לפרט את הכנסותיו, נכסיו, חובותיו והוצאותיו. כמו כן, עליו לפרט לגבי נושיו השונים וכן עניינים הקשורים לבני משפחתו לרבות הוצאותיהם, הכנסותיהם ונכסיהם. בית המשפט רשאי, מכוח סעיף 18 לפקודה, לתת צו כינוס נכסים בבקשת פשיטת רגל במידה וצורף לה אישור של כונס הנכסים הרשמי ובו נאמר כי התנאים לעיל מולאו על ידי החייב. במקרים מיוחדים, ובעקבות נימוקים אשר יירשמו, בית המשפט יכול לתת אישור כגון דא גם ללא אישור הכנ"ר.

במקרה דנן, המבקש פעל בהתאם לאמור סעיף 17 וצירף את המסמכים הנדרשים לבקשת פשיטת הרגל. כונס הנכסים הרשמי הגיש את תגובתו לבקשה. כונס הנכסים הרשמי המליץ על מתן צו הכינוס חרף "ספקות אשר עלו מתיקו של החייב". לטענתו, החייב המציא מסמכים וטפסים, אך נותרו מסמכים מסוימים שהיה צריך לחשוף. כמו כן, הכנ"ר מתח ביקורת על החייב וטען כי הוא "מנהל רמת חיים אשר איננה הולמת את מצבו, ואיננו מנתב את כל משאביו, מרצו ורכושו לטובת כיסוי החובות והנושים". הכנ"ר הביע "חשש" כי אורח חייו של החייב ימנע ממנו להיכנס בגדרי פקודת פשיטת הרגל וההלכים מטעמה. בסופו של היום, הכנ"ר המליץ לקבוע כי החייב ישלם סכום חודשי של 7,000 שקלים ויוטלו עליו מגבלות שונות.

בית המשפט המחוזי נתן צו כינוס לנכסי החייב ומונה מנהל מיוחד לנכסיו. כמו כן, הוטל עליו צו תשלומים בשיעור 7,000 שקלים בחודש, וזאת בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 18ב לפקודת פשיטת הרגל (על פי המלצת הכנ"ר ומבלי הענקת זכות תשובה למבקש). כעבור כשלושה שבועות, המבקש פנה לבית המשפט וביקש להפחית את צו התשלומים ל-1,000 שקלים בחודש. במסגרת בקשתו הנ"ל, החייב טען כי הוא "התאים את אורח חייו למצבו כפושט רגל" והוא "פעל לשם הקטנת הוצאותיו כנדרש". המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי התנגדו לבקשה. לטענתם, לא היה מקום להפחית את צו התשלומים, הן בשל רמת החיים הגבוהה שהחייב ניהל בזמן הגשת בקשת פשיטת הרגל, והן בגין הכנסות התא המשפחתי. בית המשפט נעתר באופן חלקי לבקשה והפחית את צו התשלומים ל-5,000 שקלים "בלבד".

ערעור על הפחתה ל-5,000 שקלים בחודש "בלבד"

החייב הגיש ערעור על ההחלטה הנ"ל וטען גם במסגרת הערעור כי היה זה נכון להשית עליו צו תשלומים בשיעור של 1,000 שקלים ולא יותר. בית המשפט בחן את הערעור ודחה אותו. נקבע כי החלטת הרשמת, אשר הפחיתה את צו התשלומים מ-7,000 ₪ ל-5,000 ₪, הייתה "מנומקת" וכללה התייחסות ל"העדר הפנמה של החייב את מצבו". כמו כן, נמתחה ביקורת על כך שהחייב לא הקטין את הוצאותיו ונרשמה התייחסות להכנסות התא המשפחתי.

החייב הגיש בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט העליון. בבקשה נטען כי הערכאות הקודמות חרגו מהכללים והנהלים בדבר השתת תשלום חודשי ראשוני על חייב בפשיטת רגל. לדבריו, היות ומדובר בצו ראשוני אשר ניתן כנגד חייבים בתחילת הליכי פשיטת הרגל, היה זה נכון להקל עימו ולהשית עליו תשלום נמוך בשלב מקדמי זה. המבקש הוסיף כי לא היה מקום להשתמש בנתונים עליהם הצהיר באשר לששת החודשים אשר קדמו לבקשת הכינוס, כנתונים אשר שיקפו את יכולתו הכלכלית לאחר הקריסה.

לדבריו, השתת התשלומים מבלי לשמוע את תגובתו הייתה למעשה "פגיעה בכללי הצדק הטבעי". לדאבונו של החייב, בית המשפט העליון דחה את בקשתו. בהחלטה נקבע כי עניינו של החייב במקרה הנ"ל נדון כבר בפני שלוש ערכאות (פעמיים בפני רשמת ופעם אחת בבית המשפט המחוזי) ומדובר היה למעשה ב"גלגול רביעי" של הסוגיה. כמו כן, הלכה פסוקה היא בית המשפט העליון איננו מתערב בשיעור תשלומים חודשי בהליכים של פשיטת רגל, שנקבע בבית משפט קמא, וזאת כל אימת שלא מדובר בטעות משפטית המצדיקה זאת.

עם זאת, בית המשפט קבע כי היה מקום לאפשר למבקש להשמיע את טענותיו כנגד צו התשלומים ולהימנע מקביעת אלה על בסיס חוות דעתו של הכנ"ר ו"במעמד צד אחד". השופט, יורם דנציגר, קבע כי יש להפריד לדידו בין החלטה למתן צו כינוס על בסיס כתבי הטענות ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, לבין החלטה להשית תשלום חודשי גבוה על חייב, לפי הסכמת הכנ"ר ומבלי לאפשר לחייב להשיב.

דהיינו, כאשר הכנ"ר מסכים לבקשת החייב, ברור אפוא כי אין כל תועלת בדיון במעמד הצדדים לשם מתן הצו (ניתן לתתו גם ללא דיון במעמד הצדדים). עם זאת, במקרים בהם עסקינן בהחלטה לגבי גובה תשלום חודשי, במקום בו אין הסכמה בין החייב לבין הכנ"ר באשר לגובה התשלום, ראוי לאפשר לחייב להתנגד ולהגיב (ולו על ידי תשובה בכתב). "עסקינן אפוא בשלב מקדמי וראשוני", כתב השופט דנציגר, "החייב לא התייצב עדיין לחקירת יכולת לפני כונס הנכסים הרשמי וטרם מונה לו מנהל מיוחד אשר בחן או בדק את הרקע לקריסתו". לאמור, הגורמים המקצועיים טרם עמדו על תום ליבו של החייב בעת יצירת החובות. בהחלטה נקבע כי בשלב ראשוני כגון דא, אין להחמיר עם חייב ולהשית עליו תשלום חודשי גבוה המגיע עד כדי אלפי שקלים, וזאת מבלי לשמוע אותו.