דירת חייב בפשיטת רגל
פעמים רבות, חייבים אינם יכולים לשאת בעול החובות הרובצים לפתחם. במקרים כגון דא, ייתכן והדרך הטובה ביותר מבחינת החייב הינה הליכי פשיטת הרגל. הליך פשיטת הרגל הינו הליך המעניק לחייב הזדמנות לסיים את פרק החבות בחייו ולהתחיל מחדש. גם החייב וגם הנושה יכולים לבקש פשיטת רגל עבור החייב. במידה והבקשה מתקבלת, בית נותן המשפט צו כינוס. בהתאם לצו זה, נכסי החייב מרוכזים אצל כונס הנכסים הרשמי, ובשלב מאוחר יותר - אצל נאמן אחר הממונה על-ידי בית המשפט, אשר מוכר את נכסי החייב.
הכספים המתקבלים עבור אותם נכסים מועברים לקופת פשיטת הרגל. מקופה זו, נפרעים הנושים. פעמים רבות, חייבים המוצאים עצמם בהליך פשיטת רגל אינם בעלי נכסים רבים ויתכנו מצבים בהם הנכס היחיד (או העיקרי) בבעלות החייב הוא דירת מגוריו. במצב כזה, יתכן והנושים ידרשו להיפרע מאותה דירה ויבקשו מכונס הנכסים למכור אותה.
המחשבה על מכירת דירת מגורים של חייב מעט צורמת לאוזן. קשה לחשוב על מצב בו משפחות שנקלעו לחובות נזרקות לרחוב. האם מצב זה אפשרי בשיטתנו המשפטית, המקדשת את ערך כבוד האדם? החוק מאזן בין האינטרסים של הנושים להיפרע, לבין הגנה על החייב ומשפחתו והותרת קורת גג מעל ראשו.
האם מוגן החייב מפני פינוי מדירת מגוריו?
סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובע כי אדם המחזיק נכס, שהוא גם הבעלים של אותו הנכס (או החוכר לדורות), וזכותו בנכס פקעה עקב משכנתא, הוצאה לפועל של פסק דין, פשיטת רגל וכו' - יהיה דייר מוגן. למעשה חוק זה קובע כי חייב שהוא הבעלים של דירת מגוריו, אשר זכותו בדירה הופקעה ממנו עקב הליך פשיטת רגל, הינו דייר מוגן. מדובר בהגנה מאד חזקה ומשמעותית על החייב, שכן לא ניתן לפנות דייר מוגן. במידה ואותו דייר נפטר, זכותו תועבר לקרובו בתנאי שאותו קרוב התגורר עם הדייר המוגן במשך 6 חודשים לפחות. יתר על-כן - הסעיף אינו מגן רק על דירת מגוריו של החייב אלא על כל נכס שהוא הבעלים או החוכר לדורות הרשום שלו כל עוד הוא מחזיק בו. במצב זה, הנאמן יכול למכור את הדירה, אולם הבעלים החדשים לא יוכל לפנות את החייב, שהינו דייר מוגן לפי חוק. המשמעות היא שהדירה תימכר כדירה תפוסה, מה שיוריד מאד את ערכה - מצב זה יגרום למכירת דירת החייב ללא כדאית.
בשל המציאות המשתנה, ובשל היות מוסד הדיירות המוגנת הולך ונעלם, בית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את סעיף 33 לחוק הגנת הדייר בצמצום. המשמעות היא שסעיף זה יחול רק במידה והחייב הוא בעלים (או חוכר לדורות) רשום במנהל המקרקעין. יש לציין כי באופן כללי, זכויות רשומות במקרקעין הן בעלות תוקף חזק יותר מאשר זכויות שאינן רשומות (עא 94 / 3295 גיל פרמינגר, עוד, הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי-רגל נ' חוה מור, פושטת-רגל נ (5) 111). כמו כן, חשוב לציין כי החוק מתיר להתנות על סעיף 33 בהסכם משכנתא, ולקבוע, למשל, כי בכל הנוגע לדירה המסוימת המהווה בטוחה להלוואה, החייב לא יחשב לדייר מוגן מול המלווה עם מימוש הבטוחה.
מה קורה כאשר אין החייב עומד בתנאי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר?
המגמה בפסיקה היא להחיל את סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, אך ורק כאשר לא חל סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. כאמור, מצב זה יקרה במידה והחייב אינו בעלים או חוכר לדורות רשום, או במצב בו ויתר החייב בהסכם משכנתא על הזכות המוענקת בסעיף 33. בניגוד לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, סעיף 86א מעניק הגנה על נכס אחד ויחיד והוא דירת המגורים של החייב. הסעיף קובע כי אכן ניתן לפנות את החייב ומשפחתו מדירת מגוריהם, אולם זאת לאחר שבית המשפט נוכח כי מובטחת לחייב ומשפחתו קורת גג, בין אם בעין- באמצעות דירה חלופית, ובין אם בכסף - בצורת דמי שכירות. יש לציין כי חלופת המגורים יכולה ליפול ברמתה מדירת המגורים המקורית של החייב.
הדירה בבעלות משותפת של החייב עם אדם נוסף, מה עושים?
ישנם מקרים בהם הדירה נמצאת בבעלות חלקית של החייב (לדוגמא, כאשר היא שייכת גם לבן זוגו). במצב זה, כונס הנכסים יכול לתפוס את חלקו של החייב משווי הדירה. כיצד? כונס הנכסים מגיש בקשה לבית המשפט בו מתנהל הליך פשיטת הרגל לפירוק שיתוף במקרקעין. הליך פירוק שיתוף במקרקעין מתנהל בבית משפט השלום. עם תום הליך פירוק השיתוף בבית משפט השלום, יימכר הנכס וחלקו של החייב יעבור לכונס הנכסים.
לא תמיד מכירת דירת מגורים של החייב היא כדאית. ישנן הוצאות רבות כאשר מוכרים דירת מגורים של חייב- כמו עלות דיור חלופי לחייב ומשפחתו, שכר טרחה לעורכי-דין ומיסים. כמו כן, לעתים, הנסיבות הקונקרטיות מצביעות על אי כדאיות (למשל, כאשר חלקו של החייב בדירה הוא מזערי). בית המשפט נוטה לפסוק כי במצבים בהם מכירת דירת מגורי החייב אינה כדאית, אין מקום למוכרה. מדובר בפעולה קשה כנגד החייב ומשפחתו וכאשר אין במכירה להביא תועלת רבה לנושים - יש לוותר עליה.
לסיכום,
במהלך כינוס נכסי החייב, השאלה האם למכור את דירת המגורים של החייב מחייבת איזון בין האינטרס בהגנה על קורת הגג של החייב ומשפחתו לבין האינטרס של הנושים בפירעון חובות החייב כלפיהם. איזון זה בא לידי ביטוי בחוק להגנת הדייר, בפקודת פשיטת הרגל ובפסיקת בית המשפט העליון. בכל מקרה, בין אם חל סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ובין אם חל סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, החייב ובני משפחתו לא יימצאו עצמם נזרקים לרחוב עקב הסתבכותם הכלכלית, שכן המשפט שם את ערך כבוד האדם כערך עליון ולא מאפשר מצבים שכאלה.
הכספים המתקבלים עבור אותם נכסים מועברים לקופת פשיטת הרגל. מקופה זו, נפרעים הנושים. פעמים רבות, חייבים המוצאים עצמם בהליך פשיטת רגל אינם בעלי נכסים רבים ויתכנו מצבים בהם הנכס היחיד (או העיקרי) בבעלות החייב הוא דירת מגוריו. במצב כזה, יתכן והנושים ידרשו להיפרע מאותה דירה ויבקשו מכונס הנכסים למכור אותה.
המחשבה על מכירת דירת מגורים של חייב מעט צורמת לאוזן. קשה לחשוב על מצב בו משפחות שנקלעו לחובות נזרקות לרחוב. האם מצב זה אפשרי בשיטתנו המשפטית, המקדשת את ערך כבוד האדם? החוק מאזן בין האינטרסים של הנושים להיפרע, לבין הגנה על החייב ומשפחתו והותרת קורת גג מעל ראשו.
האם מוגן החייב מפני פינוי מדירת מגוריו?
סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובע כי אדם המחזיק נכס, שהוא גם הבעלים של אותו הנכס (או החוכר לדורות), וזכותו בנכס פקעה עקב משכנתא, הוצאה לפועל של פסק דין, פשיטת רגל וכו' - יהיה דייר מוגן. למעשה חוק זה קובע כי חייב שהוא הבעלים של דירת מגוריו, אשר זכותו בדירה הופקעה ממנו עקב הליך פשיטת רגל, הינו דייר מוגן. מדובר בהגנה מאד חזקה ומשמעותית על החייב, שכן לא ניתן לפנות דייר מוגן. במידה ואותו דייר נפטר, זכותו תועבר לקרובו בתנאי שאותו קרוב התגורר עם הדייר המוגן במשך 6 חודשים לפחות. יתר על-כן - הסעיף אינו מגן רק על דירת מגוריו של החייב אלא על כל נכס שהוא הבעלים או החוכר לדורות הרשום שלו כל עוד הוא מחזיק בו. במצב זה, הנאמן יכול למכור את הדירה, אולם הבעלים החדשים לא יוכל לפנות את החייב, שהינו דייר מוגן לפי חוק. המשמעות היא שהדירה תימכר כדירה תפוסה, מה שיוריד מאד את ערכה - מצב זה יגרום למכירת דירת החייב ללא כדאית.
בשל המציאות המשתנה, ובשל היות מוסד הדיירות המוגנת הולך ונעלם, בית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את סעיף 33 לחוק הגנת הדייר בצמצום. המשמעות היא שסעיף זה יחול רק במידה והחייב הוא בעלים (או חוכר לדורות) רשום במנהל המקרקעין. יש לציין כי באופן כללי, זכויות רשומות במקרקעין הן בעלות תוקף חזק יותר מאשר זכויות שאינן רשומות (עא 94 / 3295 גיל פרמינגר, עוד, הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי-רגל נ' חוה מור, פושטת-רגל נ (5) 111). כמו כן, חשוב לציין כי החוק מתיר להתנות על סעיף 33 בהסכם משכנתא, ולקבוע, למשל, כי בכל הנוגע לדירה המסוימת המהווה בטוחה להלוואה, החייב לא יחשב לדייר מוגן מול המלווה עם מימוש הבטוחה.
מה קורה כאשר אין החייב עומד בתנאי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר?
המגמה בפסיקה היא להחיל את סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, אך ורק כאשר לא חל סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. כאמור, מצב זה יקרה במידה והחייב אינו בעלים או חוכר לדורות רשום, או במצב בו ויתר החייב בהסכם משכנתא על הזכות המוענקת בסעיף 33. בניגוד לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, סעיף 86א מעניק הגנה על נכס אחד ויחיד והוא דירת המגורים של החייב. הסעיף קובע כי אכן ניתן לפנות את החייב ומשפחתו מדירת מגוריהם, אולם זאת לאחר שבית המשפט נוכח כי מובטחת לחייב ומשפחתו קורת גג, בין אם בעין- באמצעות דירה חלופית, ובין אם בכסף - בצורת דמי שכירות. יש לציין כי חלופת המגורים יכולה ליפול ברמתה מדירת המגורים המקורית של החייב.
הדירה בבעלות משותפת של החייב עם אדם נוסף, מה עושים?
ישנם מקרים בהם הדירה נמצאת בבעלות חלקית של החייב (לדוגמא, כאשר היא שייכת גם לבן זוגו). במצב זה, כונס הנכסים יכול לתפוס את חלקו של החייב משווי הדירה. כיצד? כונס הנכסים מגיש בקשה לבית המשפט בו מתנהל הליך פשיטת הרגל לפירוק שיתוף במקרקעין. הליך פירוק שיתוף במקרקעין מתנהל בבית משפט השלום. עם תום הליך פירוק השיתוף בבית משפט השלום, יימכר הנכס וחלקו של החייב יעבור לכונס הנכסים.
לא תמיד מכירת דירת מגורים של החייב היא כדאית. ישנן הוצאות רבות כאשר מוכרים דירת מגורים של חייב- כמו עלות דיור חלופי לחייב ומשפחתו, שכר טרחה לעורכי-דין ומיסים. כמו כן, לעתים, הנסיבות הקונקרטיות מצביעות על אי כדאיות (למשל, כאשר חלקו של החייב בדירה הוא מזערי). בית המשפט נוטה לפסוק כי במצבים בהם מכירת דירת מגורי החייב אינה כדאית, אין מקום למוכרה. מדובר בפעולה קשה כנגד החייב ומשפחתו וכאשר אין במכירה להביא תועלת רבה לנושים - יש לוותר עליה.
לסיכום,
במהלך כינוס נכסי החייב, השאלה האם למכור את דירת המגורים של החייב מחייבת איזון בין האינטרס בהגנה על קורת הגג של החייב ומשפחתו לבין האינטרס של הנושים בפירעון חובות החייב כלפיהם. איזון זה בא לידי ביטוי בחוק להגנת הדייר, בפקודת פשיטת הרגל ובפסיקת בית המשפט העליון. בכל מקרה, בין אם חל סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ובין אם חל סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, החייב ובני משפחתו לא יימצאו עצמם נזרקים לרחוב עקב הסתבכותם הכלכלית, שכן המשפט שם את ערך כבוד האדם כערך עליון ולא מאפשר מצבים שכאלה.