פשיטת רגל קטנה
פשיטת רגל הינה סטאטוס משפטי אשר מכיר באי יכולתו של חייב לעמוד בחובותיו לנושים. חייב יכול להגיש פשיטת רגל כאשר הוא מבין שאין ביכולתו לעמוד בחובותיו. נושה יכול לבקש פשיטת רגל עבור חייב, וזאת במידה והוא חושש שהאחרון עלול לפעול לשם הברחת נכסים שברשותו (כדי שהנושים לא יוכלו להיפרע מהם). עם קבלת הבקשה על ידי בית המשפט, ניתן צו כינוס לנכסי החייב. בשלב זה, מועברים נכסי החייב לרשות כונס הנכסים הרשמי. כונס הנכסים בוחן את מצבו של החייב, ובכלל זה את נכסיו, זכויותיו וחובותיו. כמו כן, הכונס אף אחראי לכינוס אסיפות נושים.
באסיפות אלה, הנושים מחליטים בכל הנוגע לקבלת הסדר או פשרה עם החייב. בשלב מאוחר יותר, בית המשפט נדרש לשאלה האם להכיר בחייב כפושט רגל. לצורך בחינת שאלה זו, בית המשפט עומד על תום ליבו של החייב לאור שתי תקופות: תקופת צבירת החובות והתקופה שעברה מאז הגשת הבקשה. במידה ובית המשפט מכריז על פשיטת רגל, נכסי החייב ניתנים לחלוקה והם עוברים לרשות נאמן (בשלב ההתחלתי - כונס הנכסים הרשמי). הנאמן מוכר את נכסי החייב והתמורה בעדם מגיעה לקופת פשיטת הרגל. הנאמן אחראי לאחר מכן, על חלוקת תשלומים (דיבידנדים) לנושים מאותה קופה.
במהלך תקופה זו חלות הגבלות שונות על פושט הרגל (לקוח מוגבל בבנק, איסור שימוש בכרטיס אשראי, עיכוב יציאה מן הארץ ועוד). כמו כן, פושט הרגל עלול להתבקש לשלם תשלומים עתיים לקופת פשיטת הרגל. כאשר אין לפושט הרגל עוד נכסים שניתן להיפרע מהם, בית המשפט נותן לו צו הפטר מחובותיו. צו זה פוטר את פושט הרגל מכל חובותיו עד כה, למעט כמה חריגים: מזונות שנפסקו בפסק דין, קנס וחוב שנוצר כתוצאה ממרמה. בית המשפט עשוי גם לתת צו הפטר חלקי לפי שיקול דעתו.
מהי פשיטת רגל קטנה?
כפי שניתן להבין, הליך פשיטת הרגל הינו הליך לא פשוט ודי מסורבל. עולה השאלה, מה הטעם בהליך שכזה במקרה בו שווי נכסי החייב הוא נמוך מאד ולנושים אין כמעט ממה להיפרע. לשם כך, קבע המחוקק אופציה להליך מקוצר. הליך זה מתקיים במקרים בהם ערך נכסי החייב איננו עולה על סכום שנקבע ומשתנה לעת לעת. כאשר בית המשפט מקבל בקשה לפשיטת רגל, בין אם מצד החייב ובין אם מצד הנושה, ניתן לשכנע את בית המשפט כי שווי נכסי החייב אינם עולים על אותו סכום שנקבע. ניתן לעשות זאת באמצעות תצהיר או בכל דרך אחרת. כמו כן, כונס הנכסים הרשמי יכול להודיע זאת לבית המשפט. בשלב זה, בית המשפט רשאי להורות על ניהול מקוצר של הנכסים.
מה ההבדל בין הליך רגיל לבין ניהול מקוצר?
• זהות הנאמן - בניגוד להליך פשיטת רגל רגיל, בו לאחר ההכרזה על פשיטת הרגל יכולים הנושים למנות נאמן מטעמם, בהליך המקוצר הנאמן יהיה כונס הנכסים הרשמי.
• ועדת ביקורת - בהליך המקוצר, לעומת ההליך הרגיל, לנושים אין אפשרות להקים ועדת ביקורת אשר תפקח על פעולות הנאמן. הפיקוח על סמכויות הנאמן הדורשות אישור ועדת ביקורת נעשה על ידי בית המשפט - מקום שנדרש אישור ועדת ביקורת להפעלת סמכות כלשהיא של הנאמן - נדרש אישור בית משפט.
• נדבך נוסף של ההליך המקוצר הוא הסמכות הניתנת להתקין תקנות שאינן תואמות את פקודת פשיטת הרגל בכל הנוגע להליך המקוצר. המחוקק מסייג וקובע כי אין להתקין תקנות שונות לעניין חקירת חייב ולעניין הפטר החייב. תקנות מתוקנות על ידי הרשות המבצעת, לעומת חוקים ופקודות אשר נחקקים על ידי הרשות המחוקקת, היא הגוף הנבחר - הכנסת. מתן סמכות לרשות המבצעת לסתור בתקנות את החקיקה אינה דבר של מה בכך, והרציונל לכך הוא פישוט הליכים וחיסכון במשאבים.
חשוב לציין כי ההליך המקוצר לא יחול בהכרח כאשר בית המשפט מורה על כך. גם אם בית המשפט הורה על הליך מקוצר, החוק מתיר לנושים להחליט בהחלטה מיוחדת (החלטת רוב הנושים המשתתפים בהצבעה המהווים 75% מערך התביעות) למנות נאמן מטעמם. במידה והם החליטו כך, פשיטת הרגל תתנהל בהליך רגיל ולא מקוצר.
החוק מוסיף וקובע כי במידה ובית המשפט נוכח כי ערך נכסי החייב אינו עולה על 10,000 ₪, או סכום אחר שנקבע, צווי בית המשפט לא יהיו ניתנים לערעור אלא ברשות בית המשפט. כמו כן, במידה ויהיה ניתן לחלק לנושים תשלומים מקופת פשיטת הרגל - החלוקה תתבצע באמצעות דיבידנד אחד בלבד.
לסיכום,
במקרים בהם ערך נכסי החייב הוא נמוך, המשפט אינו רואה טעם בניהול הליך ארוך ומייגע. בסיטואציות כגון דא, לנושים אין כל כך ממה להיפרע ולכן אין טעם לבזבז משאבים על ניהול הליך ארוך ומסובך. לכאורה, מצב זה עלול לפגוע בנושים, אולם אינטרס הנושים נשמר שכן הם יכולים בהחלטה מיוחדת למנות נאמן מטעמם (מה שיהפוך את ההליך להליך פשיטת רגל רגיל ולא מקוצר). בכל מקרה, גם אם ההליך הוא הליך רגיל, כאשר ערך נכסי החייב אינו עולה על 10,000 ₪ או סכום אחר שנקבע, החוק קובע כללים לייעול ההליך (כגון הגבלת אפשרות הערעור ואופן החלוקה).
באסיפות אלה, הנושים מחליטים בכל הנוגע לקבלת הסדר או פשרה עם החייב. בשלב מאוחר יותר, בית המשפט נדרש לשאלה האם להכיר בחייב כפושט רגל. לצורך בחינת שאלה זו, בית המשפט עומד על תום ליבו של החייב לאור שתי תקופות: תקופת צבירת החובות והתקופה שעברה מאז הגשת הבקשה. במידה ובית המשפט מכריז על פשיטת רגל, נכסי החייב ניתנים לחלוקה והם עוברים לרשות נאמן (בשלב ההתחלתי - כונס הנכסים הרשמי). הנאמן מוכר את נכסי החייב והתמורה בעדם מגיעה לקופת פשיטת הרגל. הנאמן אחראי לאחר מכן, על חלוקת תשלומים (דיבידנדים) לנושים מאותה קופה.
במהלך תקופה זו חלות הגבלות שונות על פושט הרגל (לקוח מוגבל בבנק, איסור שימוש בכרטיס אשראי, עיכוב יציאה מן הארץ ועוד). כמו כן, פושט הרגל עלול להתבקש לשלם תשלומים עתיים לקופת פשיטת הרגל. כאשר אין לפושט הרגל עוד נכסים שניתן להיפרע מהם, בית המשפט נותן לו צו הפטר מחובותיו. צו זה פוטר את פושט הרגל מכל חובותיו עד כה, למעט כמה חריגים: מזונות שנפסקו בפסק דין, קנס וחוב שנוצר כתוצאה ממרמה. בית המשפט עשוי גם לתת צו הפטר חלקי לפי שיקול דעתו.
מהי פשיטת רגל קטנה?
כפי שניתן להבין, הליך פשיטת הרגל הינו הליך לא פשוט ודי מסורבל. עולה השאלה, מה הטעם בהליך שכזה במקרה בו שווי נכסי החייב הוא נמוך מאד ולנושים אין כמעט ממה להיפרע. לשם כך, קבע המחוקק אופציה להליך מקוצר. הליך זה מתקיים במקרים בהם ערך נכסי החייב איננו עולה על סכום שנקבע ומשתנה לעת לעת. כאשר בית המשפט מקבל בקשה לפשיטת רגל, בין אם מצד החייב ובין אם מצד הנושה, ניתן לשכנע את בית המשפט כי שווי נכסי החייב אינם עולים על אותו סכום שנקבע. ניתן לעשות זאת באמצעות תצהיר או בכל דרך אחרת. כמו כן, כונס הנכסים הרשמי יכול להודיע זאת לבית המשפט. בשלב זה, בית המשפט רשאי להורות על ניהול מקוצר של הנכסים.
מה ההבדל בין הליך רגיל לבין ניהול מקוצר?
• זהות הנאמן - בניגוד להליך פשיטת רגל רגיל, בו לאחר ההכרזה על פשיטת הרגל יכולים הנושים למנות נאמן מטעמם, בהליך המקוצר הנאמן יהיה כונס הנכסים הרשמי.
• ועדת ביקורת - בהליך המקוצר, לעומת ההליך הרגיל, לנושים אין אפשרות להקים ועדת ביקורת אשר תפקח על פעולות הנאמן. הפיקוח על סמכויות הנאמן הדורשות אישור ועדת ביקורת נעשה על ידי בית המשפט - מקום שנדרש אישור ועדת ביקורת להפעלת סמכות כלשהיא של הנאמן - נדרש אישור בית משפט.
• נדבך נוסף של ההליך המקוצר הוא הסמכות הניתנת להתקין תקנות שאינן תואמות את פקודת פשיטת הרגל בכל הנוגע להליך המקוצר. המחוקק מסייג וקובע כי אין להתקין תקנות שונות לעניין חקירת חייב ולעניין הפטר החייב. תקנות מתוקנות על ידי הרשות המבצעת, לעומת חוקים ופקודות אשר נחקקים על ידי הרשות המחוקקת, היא הגוף הנבחר - הכנסת. מתן סמכות לרשות המבצעת לסתור בתקנות את החקיקה אינה דבר של מה בכך, והרציונל לכך הוא פישוט הליכים וחיסכון במשאבים.
חשוב לציין כי ההליך המקוצר לא יחול בהכרח כאשר בית המשפט מורה על כך. גם אם בית המשפט הורה על הליך מקוצר, החוק מתיר לנושים להחליט בהחלטה מיוחדת (החלטת רוב הנושים המשתתפים בהצבעה המהווים 75% מערך התביעות) למנות נאמן מטעמם. במידה והם החליטו כך, פשיטת הרגל תתנהל בהליך רגיל ולא מקוצר.
החוק מוסיף וקובע כי במידה ובית המשפט נוכח כי ערך נכסי החייב אינו עולה על 10,000 ₪, או סכום אחר שנקבע, צווי בית המשפט לא יהיו ניתנים לערעור אלא ברשות בית המשפט. כמו כן, במידה ויהיה ניתן לחלק לנושים תשלומים מקופת פשיטת הרגל - החלוקה תתבצע באמצעות דיבידנד אחד בלבד.
לסיכום,
במקרים בהם ערך נכסי החייב הוא נמוך, המשפט אינו רואה טעם בניהול הליך ארוך ומייגע. בסיטואציות כגון דא, לנושים אין כל כך ממה להיפרע ולכן אין טעם לבזבז משאבים על ניהול הליך ארוך ומסובך. לכאורה, מצב זה עלול לפגוע בנושים, אולם אינטרס הנושים נשמר שכן הם יכולים בהחלטה מיוחדת למנות נאמן מטעמם (מה שיהפוך את ההליך להליך פשיטת רגל רגיל ולא מקוצר). בכל מקרה, גם אם ההליך הוא הליך רגיל, כאשר ערך נכסי החייב אינו עולה על 10,000 ₪ או סכום אחר שנקבע, החוק קובע כללים לייעול ההליך (כגון הגבלת אפשרות הערעור ואופן החלוקה).