טענת קיזוז בפשיטת רגל
הליכי פשיטת רגל הינם הליכים אשר במסגרתם חייב שאינו מסוגל לשאת עוד בעול חובותיו כלפי הנושים מבקש לקבל הפטר על חובו. לעיתים, גם הנושים מעוניינים בהליכים אלה וזאת מחמת טעמים כגון חשש מהברחת נכסים או כישלון גביית החובות בהליכי ההוצאה לפועל. במקרים רבים, הנושה חייב אף הוא סכומי כסף מסוימים לחייב. לדוגמא, ספק טוען כי בעל חנות חייב לו סכום של 10,000 שקלים, ואילו בעל החנות טוען כי בעבור עסקה קודמת, הספק נותר חייב לו סכום של 2,000 שקלים. במקרים כגון דא, החייב יוכל לטעון לקיזוז 2,000 השקלים מהחוב לספק. טענות קיזוז יכולות להישמע גם מצידו של הנושה, כפי שיתואר להלן.
מהו קיזוז?
קיזוז הינו סעד עצמי ומהווה זכות ידועה במשפט האזרחי. מקור הזכות מצוי בחוק החוזים (חלק כללי), בסעיף 53. למעשה, זכות הקיזוז רלוונטית במצב בו מתקיימים חיובים הדדיים בין צדדים. אם זכותו של נושה מול חייב עומדת על 100 ₪, אולם הנושה חייב לחייב 30 ₪ –הנושה רשאי שלא להשיב לחייב 30 ₪, אלא לקזז 30 ₪ מחוב החייב לנושה, כך שיעמוד על 70 ₪ במקום 100 ₪. זכות הקיזוז הופכת משמעותית ביותר כאשר החייב נכנס להליך פשיטת רגל. במצב זה, זכות הקיזוז למעשה הופכת את הנושה לנושה מובטח (עד לסכום אותו הנושה חייב לפושט הרגל), למרות שלא טרח להבטיח עצמו באמצעות בטוחה או משכון.
מהי המשמעות של קיזוז עבור נושים אחרים בהליך פשיטת הרגל?
טענת הקיזוז היא בעלת משמעות רבה לשאר הנושים של פושט הרגל. במידה ומתקבלת טענת קיזוז, קופת פשיטת הרגל קטנה וכך גם הדיבידנד אשר כל נושה יקבל ממנה קטן. עם זאת, אין כל היגיון שנושה אשר חב לחייב ישלם את חובו לקופת פשיטת הרגל כאשר גם לו מגיע משם כספים. מסיבה זו, בעוד הזכות לקיזוז בסעיף 53 לחוק החוזים הינה זכות לא מותנית לסעד עצמי, על מנת שתוכר טענת קיזוז בהליך פשיטת הרגל, יש לעמוד בתנאים המיוחדים הקבועים בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. לעומת סעיף 53 לחוק החוזים שתחולתו היא כללית, כאשר מדובר בפשיטת רגל חל הדין הספציפי לעניין הקיזוז והוא סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. חשוב לציין כי סעיף 74 חל גם בפירוק חברות (לפי סעיף 353 לפקודת החברות).
התנאים לקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל ופסיקת בית המשפט
סעיף 74 מאזן בין האינטרס של הנושה בעל טענת הקיזוז לאינטרסים של הנושים האחרים, באמצעות קביעת תנאים לקיזוז חיובים הדדיים בין הנושה לחייב. הסעיף קובע כי במצב בו היה אשראי, חוב, או עסקים הדדיים תלויים בין נושה לחייב שניתן עליו צו כינוס, יתאפשר קיזוז. הסעיף דורש תום לב מצד הנושה בכך שהוא קובע כי הקיזוז לא יינתן כל עוד הנושה, בעת מתן האשראי, ידע שהחייב מצוי בהליך פשיטת רגל, או ידע על מעשה של החייב העלול לגרור בקשה לפשיטת רגל. כמו כן, הסעיף קובע כי המועד לבחינת היחסים ההדדיים בין החייב לנושה הינו מועד צו הכינוס. הפסיקה הוסיפה עוד כי על החוב המדובר בסעיף 74 להיות חוב בר-תביעה לפי סעיף 71 לפקודה. כמו כן, נקבע בפסיקה כי יש לצמצם את זכות הקיזוז רק למקרה שקיים חוב בר-פירעון במועד הקובע, ולא די בכך שהחוב יהיה מותנה, כשאין ודאות שיתגבש לחוב בר-פירעון.
היחס של בית המשפט לטענות קיזוז בהליך פשיטת רגל - מגמה מצמצמת
הפסיקה קבעה כי יש לפרש את סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל בצמצום, וזאת משום פגיעתו הרבה בעיקרון השוויון בין הנושים. הפגיעה נוצרת בכך שבעל טענת קיזוז הופך למעין נושה מובטח. נושים יכולים לדעת על קיום נושה מובטח רגיל משום שבטוחה או משכון דורשים רישום פומבי. במצב של נושה בעל טענת קיזוז - אין לנושים האחרים כל דרך לדעת על כך. כך ציין בית המשפט, כי "זכות הקיזוז לפי סעיף 74 הינה זכות מרחיקת לכת, אשר יש בה פגיעה בנושי החברה חדלת הפירעון, והיא עומדת לנושה רק מכוח הוראת חוק מיוחדת המקנה אותה" (עא 90 / 4316 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא - אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ).
לסיכום,
הקיזוז הוא סעד ידוע במשפט. סעד הקיזוז מקבל משמעות חזקה יותר כאשר אחד הצדדים נמצא בהליך פשיטת רגל, גם מבחינת הטוען לקיזוז וגם מבחינת שאר הנושים. המשפט, כהרגלו, מנסה לאזן בין האינטרסים של הנושה הטוען לקיזוז לבין האינטרסים של הנושים האחרים. על-כן סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל מטיל תנאים להפעלת סעד הקיזוז, בניגוד לסעד הקיזוז הכללי הנתון בסעיף 53 לחוק החוזים.
מהו קיזוז?
קיזוז הינו סעד עצמי ומהווה זכות ידועה במשפט האזרחי. מקור הזכות מצוי בחוק החוזים (חלק כללי), בסעיף 53. למעשה, זכות הקיזוז רלוונטית במצב בו מתקיימים חיובים הדדיים בין צדדים. אם זכותו של נושה מול חייב עומדת על 100 ₪, אולם הנושה חייב לחייב 30 ₪ –הנושה רשאי שלא להשיב לחייב 30 ₪, אלא לקזז 30 ₪ מחוב החייב לנושה, כך שיעמוד על 70 ₪ במקום 100 ₪. זכות הקיזוז הופכת משמעותית ביותר כאשר החייב נכנס להליך פשיטת רגל. במצב זה, זכות הקיזוז למעשה הופכת את הנושה לנושה מובטח (עד לסכום אותו הנושה חייב לפושט הרגל), למרות שלא טרח להבטיח עצמו באמצעות בטוחה או משכון.
מהי המשמעות של קיזוז עבור נושים אחרים בהליך פשיטת הרגל?
טענת הקיזוז היא בעלת משמעות רבה לשאר הנושים של פושט הרגל. במידה ומתקבלת טענת קיזוז, קופת פשיטת הרגל קטנה וכך גם הדיבידנד אשר כל נושה יקבל ממנה קטן. עם זאת, אין כל היגיון שנושה אשר חב לחייב ישלם את חובו לקופת פשיטת הרגל כאשר גם לו מגיע משם כספים. מסיבה זו, בעוד הזכות לקיזוז בסעיף 53 לחוק החוזים הינה זכות לא מותנית לסעד עצמי, על מנת שתוכר טענת קיזוז בהליך פשיטת הרגל, יש לעמוד בתנאים המיוחדים הקבועים בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. לעומת סעיף 53 לחוק החוזים שתחולתו היא כללית, כאשר מדובר בפשיטת רגל חל הדין הספציפי לעניין הקיזוז והוא סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. חשוב לציין כי סעיף 74 חל גם בפירוק חברות (לפי סעיף 353 לפקודת החברות).
התנאים לקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל ופסיקת בית המשפט
סעיף 74 מאזן בין האינטרס של הנושה בעל טענת הקיזוז לאינטרסים של הנושים האחרים, באמצעות קביעת תנאים לקיזוז חיובים הדדיים בין הנושה לחייב. הסעיף קובע כי במצב בו היה אשראי, חוב, או עסקים הדדיים תלויים בין נושה לחייב שניתן עליו צו כינוס, יתאפשר קיזוז. הסעיף דורש תום לב מצד הנושה בכך שהוא קובע כי הקיזוז לא יינתן כל עוד הנושה, בעת מתן האשראי, ידע שהחייב מצוי בהליך פשיטת רגל, או ידע על מעשה של החייב העלול לגרור בקשה לפשיטת רגל. כמו כן, הסעיף קובע כי המועד לבחינת היחסים ההדדיים בין החייב לנושה הינו מועד צו הכינוס. הפסיקה הוסיפה עוד כי על החוב המדובר בסעיף 74 להיות חוב בר-תביעה לפי סעיף 71 לפקודה. כמו כן, נקבע בפסיקה כי יש לצמצם את זכות הקיזוז רק למקרה שקיים חוב בר-פירעון במועד הקובע, ולא די בכך שהחוב יהיה מותנה, כשאין ודאות שיתגבש לחוב בר-פירעון.
היחס של בית המשפט לטענות קיזוז בהליך פשיטת רגל - מגמה מצמצמת
הפסיקה קבעה כי יש לפרש את סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל בצמצום, וזאת משום פגיעתו הרבה בעיקרון השוויון בין הנושים. הפגיעה נוצרת בכך שבעל טענת קיזוז הופך למעין נושה מובטח. נושים יכולים לדעת על קיום נושה מובטח רגיל משום שבטוחה או משכון דורשים רישום פומבי. במצב של נושה בעל טענת קיזוז - אין לנושים האחרים כל דרך לדעת על כך. כך ציין בית המשפט, כי "זכות הקיזוז לפי סעיף 74 הינה זכות מרחיקת לכת, אשר יש בה פגיעה בנושי החברה חדלת הפירעון, והיא עומדת לנושה רק מכוח הוראת חוק מיוחדת המקנה אותה" (עא 90 / 4316 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא - אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ).
לסיכום,
הקיזוז הוא סעד ידוע במשפט. סעד הקיזוז מקבל משמעות חזקה יותר כאשר אחד הצדדים נמצא בהליך פשיטת רגל, גם מבחינת הטוען לקיזוז וגם מבחינת שאר הנושים. המשפט, כהרגלו, מנסה לאזן בין האינטרסים של הנושה הטוען לקיזוז לבין האינטרסים של הנושים האחרים. על-כן סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל מטיל תנאים להפעלת סעד הקיזוז, בניגוד לסעד הקיזוז הכללי הנתון בסעיף 53 לחוק החוזים.